הסיפור מאחורי בשבילים של סבא

הסיפור מאחורי בשבילים של סבא

דמיינו פעוטה בת שנתיים רצה בשבילים ובמרחבים הפתוחים וקוראת כל פעם בשם אחר של פרח. ולא, לא מדובר בורד או חרצית, אלא בשמות קצת יותר מורכבים ופחות מוכרים לפרחים כמו "נזמית לופתת" (טוב נו, "לזמית נופתת" אבל לא תתפסו פעוטה על חילוף אותיות זניח כל כך, נכון?).
אז ככה אני גדלתי! כילדה הייתי מוקפת באוהבי טבע- הוריי וסבי, גבריאל שביט, שהיה מורה לביולוגיה ומורה דרך, גילו לי את כוחו ויופיו של הטבע. בגיל צעיר כבר ידעתי לזהות פרחים ובעלי חיים, למדתי איזה פרח מותר לקטוף ובאיזו חיה מותר לגעת, איפה ומתי נוכל לגלות פריחה מיוחדת. 
גם כשלא טיילנו, ספגנו את הטבע תוך כדי משחקים סביב השולחן המשפחתי. כילדה, אני זוכרת את משחק הרביעיות כמעט בכל בית בו ביקרתי. אצלנו בבית זו הייתה דרך ליהנות מזמן איכות משפחתי וגם לחבר בין הטבע לסלון הביתי וללמוד על חיות וצמחי ארצנו.
כשילדיי גדלו מצאתי את עצמי מחפשת את המשחק בחנויות. רציתי לשתף אותם בזיכרונותיי מהילדות ולהעביר גם להם את אהבת הארץ והטבע כמו שאני חוויתי אותה. רציתי שילמדו את הארץ ויופיה דרך הרגליים וגם בזמן איכות מקרב- בלי מסכים, בלי אפליקציות ועם הרבה כיף ומשפחתיות. לצערי גיליתי שהמשחק כבר לא מודפס…

בערך באותה תקופה סבא שלי נפטר והרגשתי שהדפסה גרסה מחודשת, שלי, תהיה הדרך הכי טובה להגיד לו תודה על ילדות נהדרת בחיק הטבע וגם להעביר את כל מה שרציתי לילדיי.

"באביב הייתי מטיילת"

באביב הייתי מטיילת עם סבא אל גבעת הצבעונים. היינו מטפסים על הגבעה, מתיישבים ליד הפרחים, סבא היה מראה את עליו המסולסלים של הצבעוני, שאפשר לראות אותם עוד לפני שהפרח יוצא.

הסיפורים של סבא התלוו לכל טיול והפכו אותו להרפתקאה מיוחדת. בעקבות סיפורים אלו נולדו המשחקים, המראים את הטבע בזווית קצת אחרת. 

איך הגעתי לעסק

מכירים את זה שלאורך הדרך אנחנו הולכים בכל מיני שבילים, שנראים אולי קצת שונים ולא קשורים אחד לשני, אבל בסוף מתחברים לנקודה אחת משותפת, שהופכת את התמונה לברורה?
ככה הרגשתי שעצרתי יום אחד, הסתכלתי אחורה והבנתי שכל הדרכים שלי הובילו לפרויקט חיי, "בשבילים של סבא".

אחרי שנים של לימודים (לימודי מזרח תיכון שהעניקו לי את ידיעותיי בחבל הגיאוגרפי בו אנו חיים ומאוחר יותר גם לימודי טיפול באמצעות בעלי חיים וחינוך מיוחד), הקמת משפחה וטיפוחה ,הגיעה נקודת המפנה – פטירתו של סבי האהוב, שגרמה לי לרצות לצעוד שוב בשבילים שכל כך אהב. יצאתי למסע זיכרון.
המסע שלי התחיל בתמונות שצילם ובהסברים שאהב ולאט לאט התפתח למשחק המופלא הזה, שמייצג מסע בין דורי אישי, אבל גם מנחיל את האהבה לטבע המופלא שלנו ולמקום בו אנחנו חיים לכל מי שבוחר בכך.
לכל אורך המסע, שאף פעם לא מסתיים, אני נהנית לגלות את השפע שיש בטבע, ממש פה מסביבנו, וכמה בקלות ניתן לעבור חיים שלמים בלי לשים אליו לב. הטיול בשבילים של סבא הוא הדרך בשבילי לזכור ולהמשיך לחקור, לגלות ולהעביר את כל היופי הזה הלאה. 

סבא גבריאל שביט

סבא גבריאל (1928-2013):

איש של טבע, שהכיר את הארץ לִפנַי וְלִפְנים, טייל בה לאורכה ולרוחבה ואהב אותה ואת נופיה.

מורה לביולוגיה, מחנך ומורה דרך – אדם שמראה את הדרך, ולא שוכח לעצור ולהסתכל על כל היופי שלצידה.

"המהנדס של הטבע" היה המהנדס המתוחכם בעולם בעיניו, שתכנן צמחים ובעלי חיים באופן מופלא וככה למדתי גם אני להביט על הטבע שלנו בפליאה והערכה.

אני מזמינה גם אתכם להצטרף אלינו, להתאהב שוב בארץ שלנו, לגלות את יופְיָה, את עושר הטבע ולהתפעל ממנה בדרך של סבא גבריאל.



מוזמנים לקרוא מה כותבים עלינו בתקשורת?