קוראים לי ענבל בן יעקב והעסק שלי משקף את חיי.
אני קשורה לארץ הזאת בכל ליבי בדרכים רבות כל כך: דרך ההיסטוריה והטבע, מהחרמון ועד אילת, דרך כל שביליה.
הרבה מהאהבה שלי הזאת, ירשתי ממשפחתי, בעיקר מסבי, גבריאל שביט ז"ל. הוא היה באר ידע, בעיקר לגבי ארץ ישראל. הוא התעניין מאד בצילום ובבוטניקה, ואף היה מורה לביולוגיה ובהמשך מדריך תיירים. מה ששילב את האהבה שלו לסיפור סיפורים מעניינים על ההיסטוריה של הארץ והטבע שלה.
כשבני הבכור נולד, התחלתי לחפש דרכים לפסוע בהן על מנת להנחיל את החיבורים האלה לדורות הבאים.
דמיינו לעצמכם בת שנתיים רצה בשבילים ובמרחבים הפתוחים ומזהה בכל פעם פרח אחר.
ולא, זה לא נרקיס או סביון אלא כמה שמות מורכבים יותר ופחות מוכרים לפרחים כמו "נזמית לופתת" (טוב, "לזמית נופתת" אבל לא תתפסו פעוט בחילופים טריוויאליים כאלה של אותיות?) אז ככה גדלתי!
בילדותי הייתי מוקפת אוהבי טבע – הורי וסבי, גבריאל שביט, שחשפו בפניי את כוחו ויופיו של הטבע. בגיל צעיר ידעתי לזהות פרחים ובעלי חיים, למדתי איזה פרח לקטוף ובאיזה חיה לגעת, איפה ומתי נוכל למצוא פרחים פורחים מיוחדים.
גם כשלא טיילנו בטבע, ספגנו את הטבע תוך כדי משחק סביב השולחן המשפחתי.
זוכרים שכשהיינו קטנים היינו משחקים ברביעיות צמחים/ חיות/ נופים? גם אני שיחקתי ומאד אהבתי!
בתמונה סבא ואני בגבעת הצבעונים ליד הקיבוץ.
כשסבי האהוב נפטר, ב-2013, בלי לשים לב, תיעלתי את הכאב על האובדן ליצירה וכך נוצרו המשחקים ונולד העסק.
לא סתם העסק קיבל את השם "בשבילים של סבא" כי דרך המשחקים והעיסוק בהם אני מרגישה שאני פוסעת בעקבות הגדולים שהשאיר סבא, בשביליו.
במשך הזמן הבנתי שלמרות שהטבע הוא הדרך שלי להתחבר לארץ, ישנן עוד דרכים רבות לגלות את יופייה וייחודיותה: דרך הנופים, המקומות, ההיסטוריה והדתות.
כשסבא שלי היה מתלהב ממנגנון רביה מתוחכם או משהו אחר בצמח הוא היה אומר: "תראו כמה מתוחכם המהנדס של הטבע."
מאז שנפטר, אני לומדת יותר ויותר לראות את הטבע בעיניים אחרות. מדהים לגלות כמה יש שם וכמה בקלות ניתן לעבור חיים שלמים מבלי לשים לב.
אז, לכל הרואים ולאלה שהמשחק יפתח להם פתח לעולם חדש:
תהנו, זה עולם מקסים!
